לפני מספר ימים האגודה ללימודים פמיניסטיים שיתפה בפייסבוק פוסט של ורדית חרצית, בו היא פרסמה מגוון של תמונות ממגוון מאגרי תמונות ברשת, של נשים שותות מים מבקבוקים. ורדית כתבה שני משפטים - ״נשים לא יודעות איך לשתות מים. כך אפשר להבין לפי אתרי מאגרי התמונות.״ אחרי הפוסט הזה, כתבה גם ״הממגדרת״ – ד״ר גל הרמט, פוסט בנושא, איך נשים מוצגות, גם בסיטואציה יומיומית, כנלעגות ומטופשות.
שתיהן כמובן צודקות, והעלו נקודות חשובות ופתחו דיון אמיתי וחשוב. אבל אני רוצה להעלות נקודה נוספת, לא פחות חשובה על הייצוג של נשים שותות מים במאגרי התמונות.
כמעצבת גרפית, אני משתמשת לא מעט במאגרי תמונות ברשת. כשאני נדרשת למצוא תמונה באותם מאגרי תמונות, בדרך כלל זו הופכת להיות משימה לא קלה, מכמה סיבות: (1) מאגרי התמונות מציגות לנו תמונות גנריות שאינן משדרות סיטואציות אותנטיות; (2) מאגרי התמונות מלאות בתמונות של נשים וגברים בעלי מאפיינים חיצוניים ספציפיים שמתאימים בדרך כלל למודל יופי אחיד – בהירות, רזות, תמיד מחייכות וחסרות פגמים, מאוד רחוק מקהלי היעד של הלקוחות שלי (ועל הדילמה שבין להראות את אידיאל ובין להראות את המשותף לקהל היעד, עוד אכתוב פוסט בנפרד); (3) הנשים, בדומה לנשים בפרסומות, נראות בתנוחות לא נוחות, שלא נגזרות מחיי היומיום שלהן. לכן, כשאני רוצה למצוא תמונה שמשקפת את ערכי המותג של הלוקחות שלי, כמו משפחתיות, גיוון ושוויון – ערכים שכולנו חייבים וחייבות לאחוז בהם, אני מתקשה למצוא תמונות שבאמת ישקפו ערכים אלה.
הבלוג-פוסט הזה נכתב כמעט מעצמו, הפוסט של ורדית חרצית ושל הממגדרת, הניחו את תמונות של נשים ״שלא יודעות לשתות מים״ לנגד עיניי, ואני לא יכולתי להתעלם מדבר נוסף מאוד ברור.
פורנוגרפיה.
אי אפשר להתחמק מזה, ואני לא הולכת להשתמש במילים מכובסות בכדי להעביר את האמת הקשה שהייצוג הזה של נשים שותות מים מעביר לנשים, לגברים, לנערות, לנערים. וזה ייצוג מסוכן ויש לו השלכות גדולות יותר מבחירת תמונה ממאגר תמונות כזה או אחר.
אשה מחזיקה בקבוק גבוה באויר וממנו יוצא נוזל בזרם אל עבר הפנים שלה, כשפיה פעור לרווחה – יש רק הקבלה אחת שאפשר לעשות, זהו דימוי של מין אוראלי ושל שפיכה גברית על פניה של האשה. האקט של שפיכה גברית על פניה של האשה הוא אקט משפיל ולקוח מעולמות הפורנו ותכליתו להעביר מסר פטריארכלי ישן: הכוח הגברי עליון על האשה. אם הנוזל הגברי לא יעבר את האשה, או שהוא לא יכנס לתוך גופה בדרך אחרת, הוא ישפך לה על הפנים. אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שהבקבוק תמיד נמצא גבוה יותר, מדמה את הגבר העומד מעל האשה, בעמדת כוח היררכית (פיזית ומנטלית), ברוב התמונות גם נראה את האשה הנהנת מהאקט של נוזל שנשפך על פניה על אף שמטרתה המקורית היתה שתיית מים ולא שפיכת מים על הסנטר.
יש לאחרונה סערה האם אורך המכנסים של נערה הופך אותה לאובייקט מיני. הגוף הנשי / נערתי אינו יותר אובייקט מיני מאשר הגוף הגברי / נערי. מי שהופך את הגוף נשי / נערתי לאובייקט מיני אלה הנורמות החברתיות, נורמות חברתיות שאנחנו נותנים להן יד (ועין) במודע ולא במודע. דימויים של נשים שותות מים שבעצם אומרים לנו שהאקט של נוזל שנשפך על פניהן של נשים הוא נוזל הזרע הגברי, הוא הזמנה לראות בנשים אובייקט מיני. כי שתיית מים היא אינה הזמנה לראות בנשים אובייקט מיני, הצילום, התרבות החזותית, והצורך הבלתי פוסק למשטר נשים להיפר-מיניות גם ברגעים הכי קטנים ומשעממים של החיים – הופכים את כולנו לבובות מין.
בעולמנו הפוסט-מודרניסטי, יש כל הזמן נזילות מעולם תוכן אחד למשנהו. העולם הפורנוגרפי נוזל וחודר אל היומיומי, והדרישה להיפר-מיניות כלפי הגוף הנשי רק הולכת וגדלה. נשים כבר לא יכולות לשתות מים בלי להיות ״סקסיות״ תוך כדי, ונערות לא יכולות ללבוש מכנסיים קצרים (בכל אורך שהוא) בלי שתהיה אמירה כל שהיא על גופן. הגוף הנשי כל הזמן בבחינה, בבדיקה, מחלקים לו ציונים, שופטים אותו ומתגמלים אותו בהתאם. נשים, נערות וילדות מבינות את המתכונת הזו, זה לא משהו שיש ללמד בכיתה, זה משהו שנלמד באופן חברתי, סוציאלי, כמו שאנחנו לומדות את שאר הגינונים החברתיים. אבל גם גברים ונערים וילדים לומדים את אותם הגינונים. אבל בעוד שהמין הנשי מבין מגיל צעיר שהוא עומד בפני דרישה בלתי אפשרית - דרישה למיניות מופרזת מצד אחד, ועונשים חוזרים ונשנים על אותה ההתנהגות מהצד השני, המין הגברי מגיל צעיר מבין ולומד שהגוף הנשי הוא לא יותר מאובייקט שניתן לשלוט בו. וזה מסר מסוכן שחייב להכחד מהעולם. בכל תרבות שהיא.
צריכות לזכור – אנחנו חיות על סקאלה, אין כאן שחור ולבן, אין תחומים מגודרים ומופרדים היטב זה מזה. הטרדות מיניות, אונס, החלפת בגדי נערות בבית הספר, רצח נשים, החפצה בוטה של נשים במאגרי תמונות, פורנוגרפיה, סרטי הוליווד רדודים עם דימויי נשים מגוחכים או מיניים, פיטורי נשים ממקומות העבודה, תיוג נשים כ״היסטריות״, כל אלה הם רצף. יש נקודות קיצון שמגיעות לפגיעה אנושה בנשים, נערות וילדות. אבל אי אפשר להגיע לנקודות האלה אם הדרך אינה סלולה היטב. אקדח במערכה הראשונה תמיד ירה במערכה השלישית.
ולסיום, כמה תמונות של גברים שותים מים.
יש לך דעה אחרת? אפשר ורצוי להשאיר תגובה >>